(מאמר זה מבוסס על מחקר הדוקטורט של דוקטור גדעון מנדה בנושא ניתוח אקזיסטנציאליסטי של שחיקת מורים בישראל)
בחמשת העשורים האחרונים פורסמו אלפי ספרים ומאמרים הדנים בנושא השחיקה בעבודה. עשרות אלפי אנשים ברחבי העולם השתתפו בעשרות אלפי מחקרים אשר ביקשו לתאר ולהבין את תופעת השחיקה. בין המגזרים הנבדקים ביותר נכללים עובדי ועובדות רווחה, עובדות ועובדים סוציאליים, אחים ואחיות, רופאים ורופאות, אנשי ונשות מערכת בריאות הנפש, שוטרים ושוטרות, אנשי ונשות שירות, הייטק, הנדסה, ותעשיית המזון. נדמה כי אחת האוכלוסיות הנחקרות ביותר מבין כולם היא נשות ואנשי הוראה – מורים ומורות.
מחקרי שחיקה לאורך השנים
מחקרים ראשונים אודות תופעת השחיקה בוצעו כבר בראשית שנות השבעים של המאה ה-20. אחת הדמויות המזוהות ביותר כחלוץ בתחום זה הינו החוקר הנודע פרוידנברגר ( Freudenberger) . חוקר זה תאר קבוצת מתנדבים אשר עסקו במתן סיוע לנזקקים והחלו להתלונן על תשישות, חוסר שקט וציניות מצידם. למרבה הפלא, אותם מתנדבים בדיוק סיפרו כי אך חודשים ספורים קודם לכן, הם החלו את התנדבותם מלאי מוטיבציה והתלהבות, אך בחלוף מספר חודשי התנדבות תחושותיהם השתנו לחלוטין.
בבואו לתאר את התופעה שחוו אותם מתנדבים בחר פרוידנברגר להשתמש במונח Burnout. ואכן מונח זה הוא המשמש גם היום לתיאור תופעת השחיקה בעבודה.
בשנות השמונים התאפיינו מחקרי השחיקה בבניית שאלונים וסולמות למדידת שחיקה בעבודה. כך, בין הסולמות המפורסמים, נמצא סולם MBI המבקש לבחון תשישות רגשית, דהפרסונליזציה וירידה בתפוקה; וסולם BM הבא במטרה למדוד תשישות פיזית, רגשית ונפשית.
מחקרי שנות התשעים הוסיפו וביקשו ללמוד כיצד סביבת העבודה תורמת לשחיקה בעבודה – ושמו דגש על העובדה כי לאו דווקא אישיותם של העובדים מובילה לשחיקה, אלא סביבת העבודה בה הם מצויים.
ממחקרי שנות האלפיים בתחום כבר ברור היה לחלוטין כי תופעת השחיקה היא תופעה רחבה הרבה יותר ממה שסברו תחילה, וניתן למצוא אותה בכל שדה תעסוקתי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי כאחד.
בין הביטויים העיקריים של השחיקה, אשר עליהם מצביעים כלל המחקרים ניתן למצוא השפעות פיזיות ובהן עייפות ותשישות, כאבי ראש, צוואר וכתפיים, סחרחורת, כאבי גרון, שינויים בהרגלי האכילה, בעיות במערכת העיכול, השפעה על המשקל, ובעייות שינה;
בין הביטויים הרגשיים נמצאו תחושת ריקנות, קושי ביצירת יחסים, תחושת בדידות, רחמים עצמיים, חוסר סבלנות, חוסר תקווה וחוסר אונים; ובין בתופעות הפסיכולוגיות תוארו ערך עצמי ירוד, ריחוק קוגניטיבי מהסביבה, ציניות, יחס שלילי כלפי הסביבה וכלפי מקום העבודה.
ממצאים אלה מלמדים על חומרתה ועל ביטוייה רחבי המימדים של תופעת השחיקה.
עוד התמקדו מחקרי שנות האלפיים בהתבוננות בתופעת השחיקה מעיניהן של גישות שונות בפסיכולוגיה ובפסיכותרפיה. כך, למשל, מחקר הדוקטורט של מנדה ,אשר פורסם בשנת 2014, חקר את תופעת השחיקה מעיניה של הגישה האקזיסטנציאליסטית והפנומנולוגית, והתמקד באוכלוסייה ספציפית: מורות בישראל.
מהי גישת מחקר פנומנולוגית
גישת מחקר פנומנולוגית היא גישת מחקר איכותנית הנשענת על רעיונות הזרם הפנומנולוגי. זרם זה, אשר מי שנחשב לאדם שעמד בראשו הוא אדמונד הוסרל, פילוסוף יהודי צ'כי – גרמני (1859-1938), הינו זרם פילוסופי המבקש להתקרב ככל האפשר אל התופעה, אל הפנומנה – ומכאן שמו זרם פנומנולוגי.
באמירה התקרבות אל התופעה הכוונה היא לנסות לתאר קרוב ככל האפשר את חוויותו הסובייקטיבית של האחר, אך מבלי למהר ולפרש אותה. זוהי, כמובן, מלאכה קשה במיוחד, שכן נטייתנו הטבעית כבני-אדם היא למהר ולתת הסבר ופרשנות. הזרם הפנומנולוגי מבקש להמתין עם הפרשנות ובמקומה מציע להקשיב, לראות וללמוד מה חווה האחר. ההנחה הקיימת בבסיס ההגות הפנומנולוגית היא כי הליכה מהירה מידי את ההסברים, סוגרת את היכולת האמיתית להגיע לעומקה של התופעה ומונעת מפגש טהור עם לב התופעה.
מתוך שכך, חוקר הנעזר בשיטת מחקר פנומנולוגית יעדיף להשתמש בראיונות חצי מובנים או פתוחים, במטרה להזמין את משתתפי המחקר ללכת בכל אפיק בו יבחרו בכדי לתאר את חוויותיהם הסובייקטיביות.
מודל אקזיסטנציאליסטי כדרך התבוננות על התופעה
הגישה האקזיסטנציאליסטית צועדת יד ביד עם הזרם הפנומנולוגי. שורשיה של גישה זו מצויים בפילוסופיה והיא מבקשת להתבונן באתגרי הקיום האנושי. כפי שמתארים זאת ההוגים המרכזיים בזרם זה, הקיום בעולם אינו פשוט כלל. הוא מפגיש את בני האדם פעם אחר פעם עם אתגרי הקיום האנושי ומעורר חרדה קיומית.
בין הגותם העשירה של הפילוסופים האקזיסטנציאליסטיים ניתן למצוא את מודל ארבעת מימדי הקיום האנושי. מודל זה, אשר פותח על יד אמי ואן דרזן ,על בסיס הגותם של פילוסופים כגון לודוויג בינסוונגר, מרטין היידגר ורולו מיי, מציע דרך התבוננות ייחודית על דרכם של אנשים בעולם. מן ההיבט המחקרי מזמין מודל זה לבחון ארבעה מימדים עיקריים של כל תופעה: מימד פיזי, מימד חברתי, מימד פסיכולוגי ומימד רוחני.
כל אחד מארבעת מימדי הקיום הללו אוגד בתוכו אתגרים ואפשרויות. כך, למשל המימד הפיזי מתייחס אל ההיבטים הפיזיים של הקיום ובכללם תחושת בריאות או חולי, יציבות מול טלטלה, משאבים חומריים מול חסרונם ואת כל אשר נקשר אל ההיבט החומרי של הקיום. המימד החברתי מתבונן על אופי הדיאלוג אותו מקיים אדם עם הסובבים אותו ונוגע בשאלות של בידוד ובדידות. המימד הפסיכולוגי מביט על שאלות של זהות ועל מקומה של החירות ושל האותנטיות בחייו של אדם. המימד הרוחני מתמקד במציאת משמעות, בערכים בהם מחזיק אדם וביכולתו להביאם לידי ביטוי.
למעשה, ביחד, ארבעת מימדי הקיום האנושי מהווים מפת דרכים המאפשרת התבוננות שלמה באמצעות ארבעה פלחים המשיקים זה לזה.
מחקר פנומנולוגי – אקזיסטנציאליסטי בנושא שחיקת מורים
במחקר אשר פורסם בשנת 2014 ועסק בניתוח פנומנולוגי אקזיסטנציאליסטי של שחיקת מורים בישראל, הוצגה התבוננות ייחודית על תופעת השחיקה בקרב נשות הוראה בישראל. באמצעות ראיונות חצי מובנים העלה מחקר זה אל האור את חווייתם הסובייקטיבית של מורות, אשר עבדו במערכת החינוך בישראל, והחליטו לסיים ביוזמתן את עבודתן במערכת החינוך. בחירתן לעשות זאת הגיעה לאחר שחשו שאין הן יכולות לשאת יותר את החוויה בסביבת העבודה.
מן ההיבט הפנומנולוגי חושף מחקר זה, קרוב ככל האפשר, את תחושותיהן של אותן מורות בבית הספר מכמה זויות: תחושתן בסביבת העבודה, משכורתן, הדיאלוג אותו הן מקיימות עם התלמידות והתלמידים, עם ההורים ועם עמיתותיהם ועמיתיהם למקצוע. תחושתן באשר לחופש האקדמי הניתן להן או שחסר, דרישות אדמיניסטרטיביות, יכולתן להביא לידי ביטוי את הערכים בהם הן מחזיקות ועוד. במטרה ליישם פנומנולוגיה במחקר זה ניתנה למורות אלו במה חופשית לתאר את כל אשר ביקשו באשר לחוויה אגב עבודתן במערכת החינוך.
מן ההיבט האקזיסטנציאליסטי נותחו הנתונים תוך התבוננות באמצעות מודל ארבעת מימדי הקיום האנושי. התבוננות זו אפשרה פיזור החוויות הסובייקטיביות על פני ארבעה פלחים. מתוך מקום זה הועלתה בניתוח התוצאות השאלה מהי החרדה הקיומית העולה בכל אחד מארבעת המימדים.
ניתוח התוצאות הוביל למסקנה כי סביבת העבודה הבית ספרית מהווה קרקע פוריה לא רק לשחיקה, אלא גם לצמיחתן של חרדות קיומיות בכל אחד מארבעת מימדי הקיום. החרדות הקיומיות הבולטות שעלו הן: חרדת הבדידות, חרדה מפני חוסר הוודאות שבעתיד, חרדה מהיעדר קרקע יציבה מתחת לרגליים וחרדת מפני חוסר המשמעות של הקיום.
ההתמודדות עם כל אחת מן החרדות הקיומיות הללו לבדה, לא כל שכן עם כמה מהן ביחד, מובילה לא אחת לחוויה של חוסר מסוגלות להימצא במקום המעורר אותן – ומכאן לרצון לעזוב את העבודה במערכת החינוך. נקודה מעניינת למחשבה, העולה מתוך מחקר זה, היא כי למעשה אין ביכולתו של אדם לחמוק ממפגש עם אתגרי הקיום, אך ככל שמצויה בידיו של אדם הבחירה, הרי שרוב בני האדם יעדיפו שלא להמצא במקום בו מתעוררת חרדה. במקרה זה, סביבת העבודה הבית ספרית.
את מחקר הדוקטורט המלא ניתן לקרוא בקישור הבא:
הכותב הינו ד"ר גדעון מנדה, פסיכותרפיסט, בעל תואר שלישי D.Prof בפסיכותרפיה וייעוץ אקזיסטנציאליסטי מאוניברסיטת מידלסקס בבריטניה. 2021 הזכויות שמורות לגדעון מנדה.
