רבי אלעזר ברבי שמעון Rabbi Shimon barbi היה תנא בדור החמישי, בן תקופתו וידידו של רבי יהודה הנשיא. בנו של רבי שמעון בר יוחאי וחתנו של רבי שמעון בן יוסי. בצעירותו היה מבוקש על ידי השלטון הרומי, אך בשלב מאוחר יותר פעל מטעמו של השלטון הרומי כממונה על הסדר והביטחון הציבורי. ישנן אגדות שונות על גודלו הגופני החריג. בערוב ימיו התייסר בייסורים קשים. המסורת אודות פטירתו אפופה אגדות שונות. לרבי אלעזר (רבי שמעון ברבי/רבי אלעזר ברבי שמעון ) בן בשם רבי יוסי.
מסופר שנחשב תלמיד חכם גדול ביותר כבר בצעירותו. בתלמוד הבבלי, במסכת בבא מציעא, מסופר שרבן שמעון בן גמליאל כינה אותו "ארי בן ארי". בצעירותו למד ביחד עם רבי יהודה הנשיא, לפני אביו – רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהושע בן קרחה. בתחילה הוא היה תומך בדברי ר' יהודה, אך לאחר שהתפתחו ביניהם מתחים, הוא ניסה תמיד לסתור את דבריו.
דבריו של רבי אלעזר Rabbi Shimon barbi מובאים גם בספר הזוהר בו הוא מופיע פעמים רבות, ומתואר בתור יד ימינו של אביו – רבי שמעון – מנהיג חבורת הזוהר והדמות החשובה ביותר בספר.
המערה בפקיעין בה התחבא, על פי המסורת, רבי אלעזר בן רבי שמעון יחד עם אביו רבי שמעון בר יוחאי.
על פי המסופר במדרשים ובגמרא הסתתר רבי אלעזר עם אביו במערה מפני הרומאים כשלוש עשרה שנה. לאחר שהתבטלו גזירות השמד ובוטל גזר דין המוות שריחף על ראשם יצאו מהמערה. לפי מקורות מסוימים המערה בה הסתתרו הייתה בפקיעין ולפי המסופר בהקדמה לתיקוני זוהר המערה הייתה באזור לוד.
בתלמוד הבבלי במסכת שבת מסופר שכשיצאו מהמערה לאחר שתים עשרה שנה התקשו להבין את עיסוקם של יהודים בעבודות חומריות פשוטות וש"כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף". רק לאחר שהות נוספת של שנה במערה הסתגלו לרעיון שלא כל עם ישראל צריך לעסוק במשך כל הזמן בלימוד תורה ופעילות רוחנית. אמנם קיימים יחידי סגולה כמותם ש"תורתם אומנותם" שתפקידם הוא "לפטור את כל העולם מן הדין" [4] וממילא, פטורים הם מעבודות חומריות. יתר על כן, רבי שמעון בר יוחאי הוא זה שהבין שלא כל העולם צריך לעסוק בתורה, ר' אלעזר בנו התקשה להבין זאת.
בשורה ארוכה של מקורות במדרשים ובתלמוד הירושלמי (למשל: תלמוד ירושלמי מסכת שביעית פרק ט הלכה א) מובא סיפור דברים אחר לחלוטין בנוגע לאופן צאתם של רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר בן רבי שמעון מהמערה.
לפי מקורות אלו, רבי שמעון ובנו רבי אלעזר התעסקו עם טיפול בצורכי החומר והגוף בעת צאתם מהמערה. תחנתם הראשונה לאחר צאתם מהמערה הייתה העיר טבריה והמעיינות החמים שבה, חמי טבריה וזאת על מנת לטפל בפצעים שעל גופם שנגרמו עקב השהות הארוכה במערה.
המקורות האחרים המתארים את אופן צאתם של רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בן רבי שמעון מהמערה הולמים את המהפך שחל בשלב מאוחר יותר בחייו של רבי אלעזר. במסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי מסופר שבעקבות הערה שלו על תפקודם הלקוי של הרומים בתפיסת פושעים (אף פושעים יהודים), מינוהו השלטונות למעין "מפקד משטרה מקומי". בתפקידו זה היה ממונה על לכידת גנבים והבאתם לדין. העונש על גניבה היה בדרך כלל עונש מוות.
העובדה שדווקא בנו של רבי שמעון בר יוחאי פעל בשירות הרומאים לא מצאה חן בעיני רבי יהושע בן קרחה. מסופר שרבי יהושע בן קרחה הטיח בפניו: עד מתי אתה מוסר עמו של אלוהינו להריגה? וכינה אותו "חומץ בן יין". רבי אלעזר בן שמעון השיב לו: "קוצים אני מכלה מן הכרם". כלומר, האנשים שמובלים למיתה עקב פעולות השיטור שלי הם גורמים שליליים ומזיקים. רבי יהושע בן קרחה, מצדו, טען שביעור גורמים שליליים בחברה מוטל על אלוהים.
בהמשך המקור במסכת בבא מציעא מסופר שפעם אחת גרם הוצאה להורג לאדם שהקניטו. מעשה זה גרם לו ייסורי מצפון קשים. לאחר שסיפרו לו על מעלליו של אותו אדם נתרצה, אך עדיין לא נחה דעתו. ייתכן שחש שידו הייתה קלה על ההדק, שכן מסופר שקרא את הפסוק מספר משלי "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו". היו פרשנים שהסבירו שרבי אלעזר כיוון בדבריו לעצמו (כך למשל כתב המהרש"א). אולם, לפי המסופר בתלמוד, לאחר ניתוח בבשרו של רבי אלעזר, שלאחריו לא הסריח הבשר, ראה בכך הסכמה מן השמים למעשיו וקרא על עצמו את הפסוק "אף בשרי ישכון לבטח".
בשלב מסוים של חייו בחר רבי אלעזר בן רבי שמעון לסבול ייסורים. בחירתו בדרך זאת הביאה לכך שאשתו (בתו של רבי שמעון בן יוסי) התגרשה ממנו. התלמוד הבבלי (בבא מציעא, שם) מספר שאשתו של רבי אלעזר בן רבי שמעון הייתה מבית עשיר וסביר היה שלאחר עזיבתה לא יהיה מי שיטפל ברבי אלעזר אך מסופר בעקבות נס, של נוסעי ספינה שהיטלטלה בים ויושביה הבטיחו לתת סכום גדול לרבי אלעזר, הוא התעשר. ייתכן שרבי אלעזר החזיר את גרושתו מאוחר יותר, שכן בהמשך דברי התלמוד מסופר שהיא עמדה לצדו בעת מיתתו.
קברו של רבי אלעזר במירון. מסופר שבעת מיתתו חשש שחכמים אשר נטרו לו טינה לא יטפלו כראוי בקבורתו, ולכן ציווה רבי אלעזר בן רבי שמעון להטמין את גופתו בעליית הגג שבכפר עכברה שבגליל. לפי מקורות במדרש קהלת רבה ובמדרש פסיקתא דרב כהנא הוטמנה גופתו בעליית גג ביתו אשר היה דווקא בכפר גוש חלב.
לפי המסופר בתלמוד שכנה הגופה שנים ארוכות בעליית הגג בטרם הובאה לקבורה. באותן שנים היו באים בני הכפר לביתו של רבי אלעזר שוטחים את הסכסוך שביניהם ותשובה מאת רבי אלעזר הייתה יורדת כמין הד מאת עליית הגג. כמו כן מסופר שכל השנים ששכנה גופתו בעליית הגג בכפרו הגנה הגופה על הכפר מפני היזקם של חיות רעות. מסיבה זאת סירבו בני עכברה לאפשר את קבורתו של רבי אלעזר בן רבי שמעון וגופתו נחטפה מהכפר בערב יום כיפור, עת היו טרודים בהכנות לצום. על פי המסורת, רבי אלעזר בן רבי שמעון נטמן בהר מירון לצידם של אביו רבי שמעון בר יוחאי, ותלמידו של אביו רבי יצחק.
