הסופר עמוס עוז הלך לעולמו

בין ספריו ויצירותיו – סיפורת
ארצות התן (קובץ סיפורים, 1965)
מקום אחר (רומן, 1966)
מיכאל שלי (רומן על רקע ירושלים, 1967)
עד מוות (שתי נובלות, 1971)
לגעת במים לגעת ברוח (רומן, 1973)
אנשים אחרים (מבחר מסיפוריו, 1974)
הר העצה הרעה (שלוש נובלות, 1976)
סומכי (ספור לילדים, 1978) (הוצאה מחודשת: 2015, איורים: רות גווילי).
מנוחה נכונה (רומן, 1982)
קופסה שחורה (רומן מכתבים, 1987)
לדעת אישה (רומן, 1989)
המצב השלישי (רומן, 1991)
אל תגידי לילה (רומן, 1994)
פנתר במרתף (רומן, 1995), (הוצאה מחודשת: 2015, איורים: אנה טיכו).
אותו הים (רומן בצורת שירים, 1999)
מנזר השתקנים (סיפור שהופיע לראשונה ב"ארצות התן", יצא כספר נפרד בשנת 2000)
סיפור על אהבה וחושך (רומן אוטוביוגרפי, 2002)
פתאום בעומק היער: אגדה (סיפור, 2005)
חרוזי החיים והמוות (רומן, 2007)
תמונות מחיי הכפר (רומן מורכב מסיפורים, 2009)
בין חברים (סיפורים, 2012)
הבשורה על-פי יהודה (רומן, 2014)
עיון[עריכת קוד מקור | עריכה]
באור התכלת העזה (מאמרים ורשימות, 1979)
פה ושם בארץ ישראל התרשמויות ממסע אישי שערך בארץ (1983)
ממורדות הלבנון (מאמרים ורשימות, 1987)
שתיקת השמים: עגנון משתומם על אלוהים (מסות, 1993)
מתחילים סיפור (מסות, 1996)
כל התקוות: מחשבות על זהות ישראלית (מסות, 1998)
בעצם יש כאן שתי מלחמות (מאמרים, 2002)
על מדרונות הר הגעש (שלוש מסות, 2006)
יהודים ומילים (יחד עם פניה עוז-זלצברגר, 2014)
שלום לקנאים (שלוש מחשבות, 2017)
ממה עשוי התפוח? (שיחות עם שירה חדד, 2018)
עמוס עוז הוא הסופר הישראלי המתורגם ביותר. ספריו וסיפוריו תורגמו ל-45 שפות ובהן: אנגלית, צרפתית, גרמנית, ערבית, פינית, אזרית, סינית ופולנית.